כשהגוף מאותת לנו ואנו בוחרים להמשיך כרגיל,
מבלי להקשיב לו….
היא העידה על כך שהסחרחורות חזרו מידי פעם, היא כבר ידעה, שכשהן מגיעות, זה סימן לכך, שמשהו מתחיל להתערער אצלה שוב…
למרות, שהמקור לערעור השקט הפנימי והביטחון שלה, התנוסס מעלינו שוב ושוב, בכל פעם מחדש,
בפגישות האחרונות שלנו – היא בחרה להתעלם, היא בחרה לגמד אותו, היא לא התייחסה והמשיכה בהחלטות החדשות שקיבלה על עצמה.
ואז הגיעו דפיקות הלב המואצות, שדפקו על הדלת, בתדירות יותר ויותר גבוהה.
כשהן הגיעו, הגוף והנפש לא יכלו עוד להכיל.
במקביל הגיעו גם – התפרצויות בכי, לא תמיד מוסברות, שינה לא רציפה בלילות, עייפות פיסית ונפשית וירידה משמעותית במוטיבציה הפנימית.
כשכל אלה הגיעו והגוף שלה כבר צעק "הצילו", אז היא, באמת, נעצרה, הקשיבה והתבוננה – היא אינה מאושרת מהחלטתה.
היא הסכימה להודות, קודם כל בפני עצמה, כי הבחירה – במקום העבודה ובמקור ההכנסה הנוכחי, בתקופה זו – הייתה משיקולים כספיים בלבד, הייתה בניגוד לצו ליבה, וכתוצאה מלחץ של הסביבה הקרובה.
עוד ציינה בפניי כי כרגע, לא רק שאינה נהנית במקום החדש – לא מהעבודה עצמה ולא עם הסובבים אותה, אלא סובלת, נוכח הסיפורים המאתגרים סביבה, אשר מכבידים על ליבה ומעכירים את מצב רוחה יותר ויותר, יום אחרי יום, יותר ויותר.
בנוסף לכך, היא מתגעגעת מאוד לעבודה עם הילדים, במקום העבודה הקבוע שלה, והגעגועים, הן לעבודה והן לילדים, מעציבים אותה ומכבידים עוד על מצבה.
אחת המטרות שלי בקליניקה עם המתאמנות היא, ללמד אותן להיות המנהיגות של חייהן, במלוא מובן המילה.
תת המודע שלנו כל כך חכם ורוצה בסוף, את טובתנו העליונה.
תת המודע שלנו שולח את מסריו, בכל דרך אפשרית, כולל דרך גופנו.
מיחושים פיסיים הם עוד דרך לשיקופים עבורנו.
כך הסחרחורות של המתאמנת שיקפו לה, כי התפזרה במחשבותיה (כתוצאה מרעשים חיצוניים מחד והרצון לרצות מאידך) וכי סרבה להביט על התוצאות בחייה כתוצאה מההחלטה החדשה.
כך הדופק המואץ שיקף לה כי, ליבה הולך ומתקשה והיא מאבדת את השמחה.
זאת ועוד, האמונה שהולכת לפניה היא – אמונה במתח ובלחץ.
בפגישת האימון שבוע לאחר מכן, התסמינים הגופניים לא נעלמו כליל כמטה קסם.
אמנם, המתאמנת שלי העידה על כך
עם זאת, דפיקות הלב המואצות מגיחות מידי פעם, עדיין יש מידי פעם התקפי בכי ובעיקר תיסכול ושיפוטיות עצמית על מצבה כעת.
ההסכמה להקשיב לגופנו ובכך לסייע לו, כרוכה, קודם כל, בקבלה של עצמנו – עם הכאב, עם המקום הלא נוח, עם התחושות והרגשות המנמיכים והמאיימים.
ההסכמה להקשיב לגוף, כרוכה – בהסכמתנו לשהות במקומות הנמוכים והלא נוחים שלנו, בהסכמתנו לחבק עצמנו גם במקומות אלו.
החיבוק, הקבלה וההכלה העצמיים – גם כשאנו לא במיטבנו – מלמדים אותנו לאהוב עוד ועוד את עצמנו.
החיבוק והקבלה העצמיים – הם אלו שיביאו לבסוף את השקט הנפשי ויובילו אותנו לשלום פנימי בתוכנו, לתובנות ולתוצאות מיטיבות עמנו.
בריאות הגוף והנפש שלנו נמדדת למרחקים לכן חשוב ביותר לתת מקום בחיינו, גם לחלקים הכואבים והלא אהובים על ידינו, ובעיקר להימנע מבריחה מהם/ מבריחה מעצמנו.
