ללכת לאיבוד מעצמך - בעל כורחך

כשמה שלמדת מאז ילדותך הוא

לתת מקום לאחרים לפני עצמך.

כשגדלת כ״שקופה״ כי –

• את אישה
• יש אחים חולים/נכים בבית
•  גדלת בחברה פטריארכלית, המקדשת את הדמות הגברית ומתקיימים בה יחסי כוח

  לא שוויוניים בין גברים לנשים.

כשאיבדת את אמך –

הדמות המשמעותית באמת עבורך – באופן פתאומי, עוד לפני שהספקת לגדול באמת…

ולגדל גם את עצמך.

ובתוך כל זה, הלב ממשיך לפעום ולעמוד על המשמר, והנשמה מבקשת לפרוץ, לצאת לחופשי ולהגשים חלומות ושאיפות.

לאט לאט מתחיל להישמע קול פנימי ברור יותר:

״גם לי מגיע מקום.״

אז היום אני מצדיעה לך –

על ההקשבה לקולך הפנימי.

על ההסכמה לקבל עזרה כדי להרכיב את עצמך מחדש.

על האומץ לפגוש את הפערים

ולהתעמת איתם כל פעם מחדש, בכל פגישה.

ובעיקר –

על האומץ להתבונן בעיניים פקוחות,

לעשות סדר בסולם הערכים,

ולהגדיר מחדש מה באמת חשוב לך כאן ועכשיו.

הכול כדי למצוא את האיזון –

ולא לוותר על עצמך,

לצד כל האתגרים –  שסביבך, ושעולים מתוכך.

זוהי זכות גדולה עבורי כמאמנת,

ללוות אותך בדרך האמיצה ומעוררת ההשראה הזו,

ולסייע לך למקד ולתעל את האנרגיות שלך –  לטובת ההתפתחות, ההגשמה והחיים שאת מבקשת לעצמך.

שלך באהבה,

סיגל 💜